<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת שמות סימן ל"ו</h1>
<h2>דף ה.</h2>
כי מתו כל האנשים המבקשים וגו' [שמות ד']. אמרינן במסכת ע"ז מאן נינהו דתן ואבירם ומי הוי מתים, אלא צ"ל שירדו מנכסיהם ועני חשוב כמת. ותימא מנלן דירדו מנכסיהם, אימא דמצורעים היו או סומים היו, דהא חשיב התם ארבעה דחשיבי כמת מצורע וסומא ועני ומי שאין לו בנים. וכ"ת מצורעים לא היו דהא לא אשכחן דיצאו חוץ למחנה, וכמו כן סומין לא היו דכתיב בפר' קרח [במדבר ט"ז י"ד] העיני האנשים תנקר וגו', וכמו כן לא היו להם בנים ליכא למימר דהא כתיב בפר' קרח [שם כ"ז] נשיהם ובניהם וטפם. זה אינו קשיא דלעולם איכא למימר היו סומין או מצורעים או לא היו להם בנים באותה שעה, וקראי כי כתיבי אחר מתן תורה שנתרפאו כולם בשעת מתן תורה, כדאיתא במדרש [במד"ר ז' א'] שכל המומין נתרפאו בסיני. וי"ל אם איתא דסומין או מצורעים היו קודם לכן, אפי' אם נתרפאו בסיני היו חוזרין למומן במעשה העגל, כדאמרינן במדרש [שם] שכל המומין שנתרפאו בסיני חזרו למומן במעשה העגל, וקרא דהעיני האנשים תנקר היה אחר מעשה העגל, ומצורעים נמי לא היו דלא אשכחנא דיצאו חוץ למחנה, אלא ע"כ מתו שירדו מנכסיהם. אך קשה תאמר דלא היה להם בנים בההיא שעתא, והא דכתיב בפרשת קרח נשיהם ובניהם נוכל לומר שנולדו להם בנים אחר כך, ולעולם לא (מתו) [עניים היו] באותה שעה אלא חשוכי בנים היו. וי"ל אם היו עתידים להוליד בנים לא הוה קרי להו מתו.
